<h1>הלכ' ברכות לריטב"א פ"ה סעיפים כ"ב—כ"ד</h1>
<h2>דף מה:</h2>
שלשה שאכלו וקם אחד מהם ויצא לשוק קודם שיברך או לאחר שבירך, אם הרחיק מהם כל כך שאילו יקראוהו בקול גדול לא ישמע קולם נתבטל צירופן ושוב אין מזמנין עמו, אבל אם לא הרחיק מהם כל כך מזמנין עמו ובלבד שיחזור למקומו, בד"א להצטרף לשלשה אבל לעשרה שהן זימון גדול בהזכרת שם שמים אינו משלים מכיון שהרחיק משם כלל. אין דברים אלו אמורים אלא כשהלך על מנת שלא לחזור, אבל על מנת לחזור והניח שם זקן או חולה או אדם נכבד אפילו יצא לשוק חוזר לקביעותו ומזמנין עמו, והוא שבא שם עד שלא גמרו מלאכול שאילו היו מביאין לפניהם שום דבר היו אוכלין ממנו, וכן באדם אחר שבא לשם עד שלא גמרו בענין זה מצטרף עמהן ומזמנין עמו אף עפ"י שכבר סלקו השלחן, אבל מכיון שנטלו ידיהם לברך או שבקשו לברך נאסרו לאכול ולשתות כלל ואין אחד מצטרף עמהם. כשאמרנו שאם יצא אחד מהם והרחיק אין מזמנין עמו, לא אמרנו אלא שאינו משלים לשלשה, אבל מכל מקום אם [יש] בהם כדי זימון חוץ ממנו, כל שחזר שם קודם שיברכו יוצא הוא בברכתם.
